היי, לילך כאן. כעורכת דין המתמחה בתחום התביעות נגד משרד הביטחון, אני נתקלת לעיתים די קרובות בסוגיות מורכבות הנוגעות לחיילים הסובלים ממחלות כרוניות, ובמיוחד אסתמה. זוהי תופעה נפוצה יותר מכפי שהרבה חושבים, והיא מעוררת שאלות משפטיות ורפואיות מורכבות אשר דורשות התייחסות מקצועית ורגישה.
אסתמה היא מחלה כרונית של דרכי הנשימה אשר מאופיינת בדלקת והיצרות של הסמפונות. בהקשר הצבאי, המחלה יכולה להוות אתגר משמעותי, במיוחד בסביבות של מאמץ פיזי אינטנסיבי, חשיפה לאבק או לגורמי גירוי סביבתיים, ושימוש בציוד מגן כמו מסכות גז.
מעבר לחשיפה לחומרים ואבק, חשוב להדגיש שגם מצב נפשי יכול לגרום להתפרצות אסתמה. לחץ, חרדה וטראומה יכולים להוות גורמים מעוררים משמעותיים למחלה, דבר שלעיתים לא זוכה להכרה מספקת במערכת הצבאית.
מניסיוני, חיילים רבים מגיעים לשירות עם אבחנה ידועה של אסתמה, בעוד אחרים מפתחים את המחלה במהלך השירות עקב החשיפה לתנאים קשים.
הצבא מתמודד עם דילמה מורכבת: מחד, הצורך לשמור על כוחות מוכנים, ומאידך, החובה לדאוג לבריאות ולרווחה של החיילים. במקרים רבים, אני עדה לכך שהטיפול הראשוני במקרים של אסתמה אינו מספק, מה שמוביל להחמרת המצב הרפואי ולעיתים גם לנזקים ארוכי טווח.
במהלך השנים ניהלתי מקרים רבים מול משרד הביטחון בנושא זה, כולל תיקים שניהלתי בבית משפט השלום (וועדת ערעורים) בנושא הכרה באסתמה. אחד הלקחים החשובים שלמדתי הוא שהרבה חיילים ומשפחותיהם לא יודעים על זכויותיהם המלאות במערכת.
כאשר חייל מפתח אסתמה או כאשר מחלה קיימת מחמירה במהלך השירות, נפתחים בפניו מספר מסלולים:
הרבה לא יודעים שבמצב בו התגייסו עם אבחנה אבל המחלה "רדומה" – הם זכאים לקבל הכרה מלאה, ולא רק של החמרה. זהו עיקרון משפטי חשוב שלעיתים קרובות לא מיושם כראוי.
במצב בו חייל התגייס עם אבחנה ידועה של אסתמה, גם אם המחלה לא הייתה פעילה באותו זמן, הוא עדיין זכאי להכרה מלאה במקרה של התפרצות במהלך השירות. במצב בו תנאי השירות הם אלו ש״עוררו״ או ״החיו״ את המחלה – הוא זכאי לקבל הכרה ובמקרים מסויימים ההכרה תהיה מאלה ולא חלקית.
במקרים שניהלנו תיקים מהסוג הזה, הצלחנו לשנות את הקשר הסיבתי לשירות ולעלות מקשר סיבתי חלקי ל75% ו-100% ע״ש השירות
אני רואה שלעיתים קרובות מתפתח פער בין הצרכים הרפואיים האמיתיים של החייל לבין התגובה המוסדית. חיילים רבים מדווחים על תחושת חוסר אמון או חשש מפני סטיגמה, מה שמוביל אותם להסתיר או להמעיט את חומרת הסימפטומים. זו טעות קשה שעלולה להוביל להחמרה משמעותית במצב הבריאותי.
בלא מעט מקרים, אני נתקלת גם בחוסר הבנה או בחוסר מודעות של הממונים לגבי האופן שבו אסתמה יכולה להשפיע על ביצועי החייל. זה לא רק עניין של קושי נשימה – מדובר במחלה שיכולה להגביל באופן משמעותי את היכולת להשתתף בפעילויות מסוימות ולהיחשף לסביבות מסוימות.
אסתמה בצבא היא לא רק עניין רפואי – היא סוגיה שנוגעת לזכויות האדם הבסיסיות של החייל, לרבות הזכות לבריאות ולשירות בטוח. כמערכת, הצבא חייב לפתח גישה מתקדמת יותר להתמודדות עם מחלות כרוניות, תוך הכרה בכך שחיילים עם אסתמה, בטיפול וההכוונה המתאימים, יכולים להמשיך לתרום תרומה משמעותית לביטחון המדינה.
במקרים שבהם המערכת לא מספקת את המענה הנדרש, החיילים זכאים להגנה משפטית מלאה, והם לא צריכים להתמודד לבדם עם האתגרים הרפואיים והביורוקרטיים. זכותם לקבל טיפול רפואי הולם ולהיות מוגנים מפני החמרה של מצבם הרפואי.