אחרי שנים של ליווי חיילים וחיילות שחזרו מהשירות הצבאי עם פציעות נפשיות, למדתי שהקרב הקשה ביותר מתחיל לא בשדה הקרב, אלא בחדרי הממשל הישראלי. כעורכת דין המתמחה בפוסט טראומה צבאית, ראיתי מקרוב איך המערכת שאמורה לטפל בגיבורים שלנו הופכת לעתים לאויב הגדול ביותר שלהם.
בואו נתחיל מהאמת הקשה. משרד הביטחון מתנהג כמו חברת ביטוח פרטית – המטרה שלו היא פשוטה, לשלם כמה שפחות כסף, לכמה שפחות אנשים, לכמה שפחות זמן. זה לא אומר שהפקידים שם רעים, אלא שהתמריצים שלהם מובנים כך שהם מחויבים לחסוך לקופת המדינה.
בעשר השנים האחרונות ליוויתי עשרות רבות של חיילים בתביעותיהם מול משרד הביטחון. מתוכם, רק אחוזים בודדים קיבלו בבדיקה הראשונה את מלוא הזכויות המגיעות להם. השאר נאלצו לעבור מסלול מתיש של ערעורים, בדיקות רפואיות נוספות, ופעמים רבות – תביעות משפטיות.
"אל תדאג, המדינה תטפל בך" – זה המשפט שכל חייל פצוע שומע מהמפקדים שלו. זה לא שקר בכוונה תחילה, אלא אשליה מסוכנת. המדינה אכן תטפל בכם, אבל רק אם תדעו איך לדרוש את זה נכון.
הטעות הראשונה שרוב החיילים עושים היא לסמוך על מדריך הפציעות או על הרופא הצבאי שיטפל בכל הבירוקרטיה. האמת היא שהם לא יכולים לעשות זאת, ולא באשמתם. יש להם מאות מקרים אחרים, והם לא מכירים את הפרוצדורות המשפטיות.
רוב החיילים לא יודעים שהם זכאים לכמה רבדים של זכויות:
אחרי שנים של ליווי לקוחות לוועדות רפואיות, אני יכולה לספר לכם כמה דברים שלא תשמעו במקום אחר:
הרופאים בוועדה מקבלים תיק שלכם לפעמים רק כמה דקות לפני שאתם נכנסים. הם לא מכירים את המקרה שלכם לעומק. זה לא הופך אותם לרעים, אבל זה אומר שאתם צריכים להיות מוכנים להציג את המקרה שלכם בצורה ברורה וקצרה.
יש רופאים בוועדות שידועים כ"קשים" – הם נותנים אחוזי נכות נמוכים יותר מהממוצע. יש דרכים לגלות מי הרופא שיבחן אתכם מראש, ואפילו לבקש להחליפו במקרים מסוימים.
לא כל קושי נפשי אחרי הצבא זה פוסט טראומה. לעיתים זה סתם תהליך הסתגלות רגיל לחיים האזרחיים. אבל יש סימנים מעוררי דאגה:
אם אתם חווים את זה יותר מחודש, זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית.
הגבלת הזמן לתביעות מול משרד הביטחון היא שלוש שנים מהמועד בו הפציעה הוכרה או הייתה צריכה להיות מוכרת. אבל בפועל, ככל שעובר יותר זמן, קשה יותר להוכיח קשר בין הפציעה לשירות הצבאי.
ראיתי חיילים שהמתינו חמש שנים לפני שפנו לעזרה משפטית. חלקם איבדו זכויות של מאות אלפי שקלים בגלל ההמתנה.
תעדו הכל: כל פגישה עם רופא, כל שיחה עם פקיד, כל תרופה שנרשמה לכם. המידע הזה יהיה קריטי בהמשך.
השירות הצבאי שלכם נגמר, אבל המערכה על הזכויות שלכם רק מתחילה. המדינה חייבת לכם טיפול הוגן, אבל היא לא תספק אותו מעצמה. אתם צריכים לדעת איך לדרוש, איך להילחם, ואיך לא לוותר.
אני רואה חיילים שמתמודדים עם פציעות נפשיות קשות, ולמרות זאת מצליחים לבנות חיים משמעותיים. לא בגלל המערכת, אלא למרות המערכת. עם הידע הנכון, הייצוג המשפטי הנכון, והנחישות להילחם על הזכויות שלכם – אתם יכולים לנצח.
זכרו: אתם לא לבד במאבק הזה. יש מי שיעמוד לצדכם, יש מי שיבין אתכם, ויש מי שיילחם בשבילכם. הדבר הכי חשוב הוא לא לוותר.